Kidouchine
Daf 33a
חַד תַּלְמִיד בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. נָתַן לָהּ בְּשַׁחֲרִית עַל מְנָת לְגֵרְשָׁהּ בֵּין הָעַרְבָּיִם. חַד דָּוִיד 33a סְבַר מֵימַר. כָּל שֶׁהוּא קוֹנֶה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים קוֹנֶה קַנְייָן גָּמוּר. אֲבָל אִם הוֹסִיף בָּהּ הַשֵּׁינִי קִנְייָן גָּמוּר קוֹרֵא אֲנִי עָלֶיהָ לֹא יוֹכַל בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ.
Traduction
Un disciple demanda devant R. Zeira: Si le premier, qui a consacré la femme avec une restriction de temps, lui a remis le contrat de mariage le matin, à condition de la répudier l’après-midi, quelle valeur aura-t-il en cas d’engagement avec un second? (En raison de la répudiation, la seconde union sera-t-elle définitive, ou la répudiation est-elle nulle en raison du manque d’effet de la première union projetée)? Un certain David crut pouvoir répondre qu’à tout moment la seconde union est valable, en raison de la répudiation précédente. -Non, dit R. Zeira, après les trente jours, l’acquisition est définitive au profit du second (alors, union et divorce ont eu leur effet final); toutefois (de l’aveu même de R. Zeira), si après l’acquisition effectuée par le second au bout de trente jours ce mari meurt, ou répudie la femme, celle-ci est interdite au premier prétendant, et on appliquera à celui-ci le verset (Dt 25, 4): Son premier mari qui l’a renvoyée ne pourra plus la reprendre (la première union compte à ce point de vue).
Pnei Moshe non traduit
נתן לה בשחרית. הראשון שקדשה מעכשיו ולאחר שלשים נתן לה בשחרית על מנת לגרשה בין הערבים ובא אחר וקידשה מהו מי אמרינן דעכשיו קונה השני קנין גמור שהרי גירשה זה או דלמא דגירושיו לאו כלום הן דהרי עדיין לא חלו הקידושין שלו עד לאחר שלשים יום ואכתי קנוי' ומשוייר' היא ואין השני קונה בה קנין גמור:
חד דויד. חכם אחד ששמו דוד סבר מימר כל שהוא קונה כלומר דעכשיו קונה השני בכל זמו ואפי' בתוך ל' כיון שהראשון גירשה קודם שקדשה זה:
אר''ז. דלא היא אלא לאחר ל' הוא דקונה השני קנין גמור דהא אכתי לא גמרי קדושי הראשון בכל הל' יום לשיחולו הגירושין שלו וכשיבא אחר שלשים אז חלו הקידושין והגירושין של הראשון כאחת וקונה השני קנין גמור ונפקא מינה אם בא עוד אחר וקדשה בתוך שלשים תפסו בה ג''כ קידושין שלו:
אבל אם הוסיף בה השני קנין גמור. כלומר אבל בהא מודה ר' זעירא. אם לאחר שהוסיף בה השני וקנה לה קנין גמור לאחר שלשים ומת או גירשה אסורה היא לראשון דקורא אני בה לא יוכל בעלה הראשון וגו' דאע''פ שגרשה הראשון קודם שחלו קידושין שלו מכל מקום כשיבא הזמן שחלו הקידושין והגירושין כאחת והיינו לאחר שלשים גרושתו של הראשון מיקריא ואסורה עליו לאחר מיתתו וגרושין של השני משום מחזיר גרושתו משניסת:
הָיוּ שְׁנִיהֶן כֹהֲנִים שְׁנֵיהֶן אַחִים. שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין. הָיוּ שְׁלֹשָׁה אַחִין וְקִידְּשׁוּהָ שְׁנַיִם מֵהֶן וָמֵתוּ. הָדָא הִיא דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. אֵשֶׁת מֵת אֶחָד מִתְייַבֶּמֶת וְלֹא אֵשֶׁת שְׁנֵי מֵתִים. הָיוּ שְׁנֵי אַחִים וְקִידְּשׁוּהָ שְׁנֵיהֶן וּמֵת אֶחָד מֵהֶן. הַשֵּׁינִי מָהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר בָּהּ. מָה נַפְשֵׁךְ. מַה שֶׁקָּנָה בָהּ קָנָה וְהַשְּׁאָר נָֽפְלָה לוֹ מֵאֵת אָחִיו. רִבִּי יוּדָן בַּר פָּזִי אָמַר. אָסוּר בָּהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. כָּל יְבָמָה שֶׁאֵינָהּ כּוּלָּהּ לִפְנִים צַד הַקָּנוּי שֶׁבָּהּ נִידּוֹן מִשּׁוּם עֶרְוָה וְעֶרְוָה פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. יְאוּת אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. כְּלוּם נָֽפְלָה לוֹ לֹא מַחְמַת אָחִיו. לְאָחִיו הִיא אֲסוּרָה לוֹ הִיא מוּתֶּרֶת.
Traduction
Si tous deux sont cohanim, aucun des deux ne pourra la reprendre après la répudiation, et il en est de même si tous deux sont frères (la femme étant interdite à titre de répudiée par le frère). Lorsque sur trois frères deux ont successivement engagé la femme (l’un à condition temporaire, pour l’avenir, l’autre avant l’expiration des 30 jours), puis tous deux meurent, le troisième survivant pourra-t-il recourir au lévirat, ou non? -Non, c’est conforme à la doctrine émise ailleurs par R. Hiya (pour un cas analogue d’un frère survivant à deux autres): la veuve d’un seul défunt sera soumise au lévirat, non celle qui serait sujette à deux lévirats (195)Cf. J., (Yebamot 3, 10).. Si deux frères ont engagé de la façon précitée la même femme (qui se trouve alors partiellement engagée envers l’un et envers l’autre), puis l’un d’eux meurt sans enfants, le survivant pourra-t-il l’épouser par lévirat? -Oui, en raison de ce raisonnement: l’engagement partiel lui fait acquérir la femme en partie, et le reste lui incombe par le décès du frère (de sorte que l’union sera définitive). R. Judan b. Pazi dit que cette femme lui est interdite, et R. Yossé explique quel est le motif de l’avis de R. Juda b. Pazi: Lorsqu’une belle-sœur veuve n’est pas entièrement tenue (196)Voir ibid., 2, 2? fin. au lévirat (s’il y a un motif d’empêchement), la part d’obligation qui lui incombe (et l’attache au beau-frère) est considérée comme une cause d’interdit d’alliance; or, en ce cas, il y a dispense de toute cérémonie pour l’autre femme adjointe. R. Hanina dit d’approuver l’avis de R. Juda b. Pazi par un autre motif: la femme n’incombe par lévirat au survivant qu’à raison du décès d’un frère; or, si elle lui était interdite à raison d’un engagement partiel, comment peut-elle ensuite lui être permise? (Elle est donc interdite). –
Pnei Moshe non traduit
היו שניהן כהנים. ולאחר שגרש גם השני מיירי שניהן אסירין בה והכל להשמיענו שאפי' גרושי הראשון שהיו קודם זמן הוו עכשיו גירושין וכן שניהן אחין כל אחד אסורה לו משום גרושת אחיו:
היו שלשה אחין וקידשוה שנים מהן. בגוונא דקאמר במתני' אחד אמר לה מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחיו וקדשה בתוך שלשים דעכשיו קדושי שניהם עליה ומתו מהו שמותר השלישי לייבם אותה אם כיבמה הבאה משני בתים היא או לא:
הדא היא דתני ר''ח. ופשיט לה דדמיא להא דתני ר' חייא ושנויה היא ביבמות פ' ד' אחין גבי מתני' דקתני ג' אחין ומת אחד מהן ועשה בה השני מאמר ומת חולצת ולא מתייבמת שנאמר ומת אחד מהן יבמה יבא עליה שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת ב' יבמין כגון זו שעדיין לא יצאתה מזיקת יבום של הראשון שאין יבמה יוצאה מזיקת' אלא בביאה וניתוסף עליה זיקת מאמרו של השני וה''נ כן דקידושי שניהם אהנו בה דהואיל והאח השני קידשה קודם שגמרו קדושי הראשון תפסו בה שניהם והויא אשת שני מתים ואסור' להתייבם:
היו שני אחין וקידשוה שניהן. בגוונא דאמרן דהויא מקודשת במקצת לשניהן ומת אחד מהן בלא בנים מהו שיהא השני מותר בה:
מה נפשך. מותרת לו מה שקנה בה בקדושיו במקצת קנה בה והשאר שהיו עליה מחמת קדושי אחיו נפלה לו עכשיו לייבום מאת אחיו:
ר' יודן בר פזי אמר אסור בה. כדמפרש ר' יוסי טעמא כל יבמה שאין כולה לפנים שאינה כולה לפני היבם שהרי אינה זקוקה לו אלא במקצת:
צד הקנוי שבה. צד שהוא קנוי לו ואינה זקוקה ליבום הרי אותו צד נידון משום ערוה שאינה יכולה להתייבם וא''כ הוי לה צד השני כצרת ערוה והרי ערוה פוטרת צרתה ואסורה להתייבם:
יאות אמר ר' יודה בר פזי. ומטעמא אחרינא הוא דכלום נפלה לו לייבום לא מחמת אחיו ולאחיו היתה אסורה מחמת קידושין של זה ולא היא מותרת בתמי' ואע''ג דמצינו טובא דאסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן כדחשיב להו בפ' יש מותרות התם אסירא וקיימא כגון אלמנה לכ''ג כו' אבל הכא האיסור על אחיו מחמתו הוא:
בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. לָכֵן צְרִיכָה שֶׁאֲפִילוּ הַשֵּׁינִי כֹהֵן.
Traduction
''Une fille de cohen ainsi unie avec un israélite ne pourra pas manger d’oblation''; il a fallu spécifier ce détail, pour dire que si même le second mari est un cohen, elle ne pourra pas manger d’oblation, en raison du premier engagement partiel.
Pnei Moshe non traduit
בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה. קתני במתני' לכן צריכ' שאפילו השני כהן לא תאכל בתרומה מחמת קידושי הראשון שעליה:
Kidouchine
Daf 33b
משנה: הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֶתֶּן לָךְ מָאתַיִם זוּז הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת וְהוּא יִתֵּן. עַל מְנָת שֶׁאֶתֶּן לֵיךְ מִיכָּן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם נָתַן לָהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם מְקוּדֶּשֶׁת וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי מָאתַיִם זוּז 33b הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת וְיֵשׁ לוֹ. עַל מְנָת שֶׁאֶרְאֵךְ מָאתַיִם זוּז הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת וְיַרְאֶנָּהּ. וְאִם הֶרְאָהּ עַל שּׁוּלְחָנוֹ אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.
Traduction
Si quelqu’un dit à une femme: ''sois-moi consacrée, à condition que je te remette 200 zouz'', la consécration sera effective, et le fiancé devra lui donner la somme promise. Mais s’il lui dit: ''à condition que je te remette cette somme d’ici à 30 jours'', au cas où il l’a remise dans l’intervalle de temps voulu, la consécration est effective; au cas contraire, elle ne l’est pas. S’il dit: ''à condition d’avoir 200 zouz'', la consécration sera réelle s’il a cette somme (attestée par des témoins). S’il dit: ''à condition que je te montre 200 zouz'', le mariage sera conclu en lui montrant cet argent; s’il le lui montre sur la table de change (non à lui), l’engagement est nul.
Pnei Moshe non traduit
והוא יתן. ומשיתן נקדשת למפרע דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי:
נתן לה בתוך שלשים יום מקודשת. וקמ''ל דקפידא הויא ולא תימא לזרוזי בעלמא קאמר לה:
ה''ז מקודשת ויש לו. אם יש עדים שיש לו ואם לא נודע שיש לו הרי זו מקודשת מספק שמא יש לו ומתכוין לקלקלה:
ואם הראה על שלחנו. שהי' שלחני ונתנו לו מעות להחליף ולהשתכר אינה מקודשת שהרי קרן המעות אינם שלו:
הלכה: הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה. הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת כול'. תַּמָּן תַּנִּינָן. הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז. הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת וְתִתֵּן. לֹא הִסְפִּיקָה לִיתֵּן עַד שֶׁמֵּת. תַּנִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. נוֹתְנָן לְאָבִיו וּלְאָחִיו וְהִיא פְטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּיבּוּם. אַף בְּקִידּוּשִׁין כֵּן. הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֶתֵּן לֵיךְ מָאתַיִם זוּז. כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָבִיו וְאֶחָיו נוֹתְנִין לָהּ וְהִיא זְקוּקָה לַחֲלִיצָה וּלְיִיבּוּם.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. בפ' מי שאחזו וסוגיא זו שם וכן הא דלקמן סדר סמפון כו' עד הגיע הזמן ע''ש באר היטב:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. סֶדֶר הַסִּימְפוֹן כָּךְ הוּא. אֲנָא פַּלָּן בַּר פַּלָּן מְקַדֵּשׁ לֵיךְ אַנְתְּ פַּלְנִיתָא בַּר פַּלָּן עַל מְנָת לִיתֵּן לִיךְ מִיקְּמַת פַּלָּן וּמִכְנְסִינִיךְ לְיוֹם פַּלָּן. וְאִין אָתָא יוֹם פַּלָּן וְלָא כְנַסְתִּיךְ לָא יֶהֱוֵי לִי כְּלוּם. אִירָע לוֹ אוֹנֶס. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אוֹנְסָא כְּמָאן דְּלָא עֲבַד. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר. אוֹנְסָא כְּמָאן דַּעֲבַד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֵיךְ צָרִיךְ לְמֵיעֲבַד. דְּאִין אָתָא יוֹם פַּלָּן וְלָא הֲוֵיתִי כוֹנְסָהּ לִי לֹא יְהֵא עָלַיִיךְ כְּלוּם. רִבִּי יוֹחָנָן דָּמִיךְ פְּקִיד לִבְנָתֵיהּ דִּיהֲווֹן עֲבְדָּן כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אָמַר. שֶׁמָּא יַעֲמוֹד בֵּית דִּין אַחֵר וְיִסְבּוֹר דִּכְוָותֵיהּ וְנִמְצְאוּ בָנָיו בָּאִין לִידֵי מַמְזֵרוּת.
Traduction
vide
הִגִּיעַ הַזְּמָן. הוּא אוֹמֵר. נָתַתִּי. וְהִיא אוֹמֶרֶת. לֹא נָטַלְתִּי. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מִיכֵּוָן שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְהוֹצִיא סִימְפוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה עָלָיו לְהָבִיא רְאָייָה. הַגַּע עַצְמָךְ דְּלָא הֲוָה סִימְפוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִיכֵּוָן שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְאוֹסְרָהּ עָלָיו צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁכָּֽנְסוּ עַצְמָן בְּתוֹךְ סִימְפוֹן. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. אֲמַר לֵיהּ. זִל הַב. אָמַר לֵיהּ. רִבִּי. אִשָּׁה לֹא קָנִיתִי וְאַתְּ אָמַר לִי. אֵיזִיל הַב. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. מִיָּמַיי לֹא שָׂחַק בִּי אָדָם אֶלָּא זֶה. חָזַר וְאָמַר. אִין חָזַר בֵּיהּ יִתֵּן. אִין הִיא חַזְרַת בָּהּ תִּתֵּן. וְלֹא הָדָא הִיא קַדְמִייָתָא. חָזַר וַעֲשָׂאוֹ מַעֲשֵׂה בֵּית דִּין.
Traduction
⁠— (197)En tête est un passage traduit ci-dessus, (Gitin 7, 5) et 6.. Lorsqu’arrive l’époque prévue au contrat pour le paiement de la somme (sous peine de nullité de l’engagement), le mari prétend avoir versé la somme, et la femme le nie, à qui incombera la preuve de l’assertion? R. Aboun répond: du moment que le mari cherche à obtenir de la femme le contrat sumfwnon, il sera tenu, comme demandeur, de prouver le lui avoir remis. Mais qu’arrivera-t-il si cette condition pécuniaire n’a pas été mise par écrit (si elle est une convention verbale), de sorte qu’il n’y pas d’acte à produire? Malgré cela, répond R. Yossé, comme il prétend interdire la femme à autrui, c’est à lui qu’incombe la charge de prouver qu’il y a eu accord contractuel entre eux. On soumit un contestation de ce genre (entre époux unis selon cette convention) à R. Abahou, qui répondit au mari: -Va, remets à cette femme ce qu’elle réclame (on ne le croit pas). -Maître, répliqua l’homme, puisque selon toi je n’ai pas rempli les conventions faites et n’ai par conséquent pas acquis la femme, pourquoi m’obliges-tu à les remplir maintenant et de remettre la somme demandée? De ma vie, dit R. Abahou, nul homme n’a plaisanté avec cette règle-ci: si même l’homme ou la femme veulent y renoncer, ils ne le peuvent plus, et tous doivent remplir les conditions faites. Mais n’est-ce pas l’opinion qu’il a émise au commencement et à laquelle il a renoncé par suite de l’observation d’un mari? En effet, R. Abahou est revenu sur son dire, parce qu’il juge le cas précité comme un fait soumis à une sentence juridique (dès que le mariage a eu lieu, il faut en accomplir les conventions).
Pnei Moshe non traduit
הגיע הזמן. שקבע לה בתוך הסמפון אם לא אתן לך לזמן פלוני אין הקידושין כלום ויש הכחשה ביניהם על מי להביא ראי':
מכיון שהוא מבקש להוציא סמפון. מידה שלא תתבענו עוד הוא מקרי מוציא מחבירו ועליו להביא ראי' שנתן לה אבל האשה אין שם מוציא עליה שהרי רוצה היא שיתקיים כמה שכתוב בסמפון ולא תהא מקודשת לו ואינ' מבקשת ממנו כלום:
הגע עצמך דלא הוה. שם סמפון שלא כתב לה תנאי זה בשטר אלא תנאי בע''פ הי' וא''כ לאו מוציא הוא:
אמר ר' יוסי. אע''פ כן עליו להביא ראי' דמכיון שהוא מבקש לאוסרה על אחרים עליו הוא מוטל לברר הדבר וצריך להביא ראי':
שכנסו עצמן בתוך סימפון. הגע עצמך אם נישאה בתוך הזמן שאמר לה ליתן אם נאמן עכשיו לומר שנתן לה קודם שכנסה:
אתא עובדא קומי ר' אבהו. מעשה כזה באחד שכנס בתוך הזמן והוא אומר נתתי והיא אומרת לא נטלתי:
וא''ל זיל הב. לה שאינו נאמן לומר שקיים התנאי ואע''פ שכנסה:
א''ל רבי אשה לא קניתי ואת אמר לי איזיל הב. כלומר לדבריך שאין אתה מאמין לי א''כ לא קניתי אשה זו שהרי לא נתקיים התנאי ומפני מה אתה מחייבני עכשיו להשלים התנאי:
מימי לא שחק בי אדם אלא זה. כלומר שהודה לדבריי שיפה דיבר:
חזר. ר' אבהו ואמר כך הוא הדין שכופין אותו לקיים תנאו ואינו יכול לחזור בו לא הוא ולא היא:
ולא הדא היא קדמייתא. והלא בראשונה א''ל רבי אבהו כן וחזר מדבריו והודה לדברי הבעל ולמה חזר לומר כדבריו הראשונים ומשני חזר ר' אבהו ונתן דעתו לדון אותו כמעשה ב''ד דמכיון שכנסה אין הקדושין תלוין בתנאי אלא מחלו התנאי ונשארו המעות חוב שעל מנת כן נתרצו לכנוס ומשום הכי אם הוא חוזר בו כופין אותו לקיים תנאו ואם היא התנתה עמו שתתן לו וחוזרת בו כופין אותה להשלים תנאה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source